הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מירילישוילי ואח' - פסקדין

פסק דין

לפני תביעת שיבוב על סך 76,00 ₪ בגין נזקי רכב מבוטח התובעת עקב תאונה מיום 21/01/12.

1.אין חולק כי רכב מבוטח התובעת (להלן: "הרכב") נסע במהירות איטית (כ - 20 קמ"ש) בנתיב הימני, בכביש דו – סיטרי, בו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, כשהוא מלווה רוכבי אופניים שרכבו לפניו בשול הימני של הכביש.

מונית נהוגה ע"י הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") פגעה ברכב מאחור והרכב נהדף שמאלה לשיחים, מעבר לנתיב הנסיעה הנגדי.

2. הנתבע הואשם בבית המשפט לתעבורה בנהיגה בחוסר זהירות, אי שמירת מרחק, גרימת תאונת דרכים נזק וחבלה. הנתבע הורשע ונגזר דינו.

3.הצדדים חלוקים בשאלה, האם יש לייחס לנהג הרכב רשלנות תורמת להתרחשות התאונה?

ב"כ הצדדים הגיעו להסדר דיוני כי פסק הדין יינתן על בסיס המסמכים המצויים בתיק המשטרה שנפתח עקב התאונה ובהליך בבית המשפט לתעבורה, ולאחר שנשמעו סיכומי הצדדים בפני.

4.ב"כ הנתבעים טען כי נהג המונית נסע במהירות 70 קמ"ש, הפחותה מהמהירות המותרת, עפ"י קביעת הבוחן המשטרתי. משאית גבוהה שנסעה לפניו הסתירה לו את שדה הראיה, סטתה פתאומית שמאלה, ואז נגלה לפניו הרכב הפרטי. נהג המונית ניסה לעקוף את הרכב, אך בשל רכב שנסע מולו בנתיב הנגדי, חזר לנתיב הנסיעה והתנגש ברכב.

אמנם נהג הרכב הכחיש כי משאית נסעה אחריו ועקפה את רכבו, אך למעשה אישר כי לא זכר פרטים שארעו מיד לאחר התאונה.

עד אחר שנסע מאחורי המונית והצהיר אף הוא כי לא הבחין במשאית שנסעה לפני המונית, יכול שלא יכול היה להבחין בה מאחר שנסע במרחק של לפחות 150 מ' מהמונית ולא ברור כי היה קיים שדה ראיה פתוח מכיוונו לאור עקומה קלה במקום.

הרכב לא נסע בשול, אלא צמוד לשוליים מימין, ובעת שהמונית ביקשה לעוקפו, חזר לפתע הרכב למרכז הנתיב, זאת לאור סימני הבלימה, אופי הפגיעה ברכב ועדות הבוחן בבית המשפט לתעבורה.

לפיכך, לטענת הנתבעים, יש לייחס לנהג הרכב רשלנות תורמת גם בשל נסיעתו האיטית הנמוכה באופן משמעותי מהמהירות המותרת וסטייתו למרכז הכביש וזאת בשיעור 40%.

5.ב"כ התובעת טענה כי טענת הנתבעים לסטיית רכב התובעת, הינה בגדר הרחבת חזית. בכתב ההגנה נטען כי המונית החלה בעקיפה, הגיע רכב מולה ולכן חזרה לנתיב הנסיעה. נטען בכתב ההגנה כי הנהג נסע ברכב ללא אורות מהבהבים, אך לא כך עלה מהעדויות במשטרה. באשר למהירות הנסיעה האיטית, אין בה כדי להטיל רשלנות תורמת כשמדובר בכביש בין עירוני בו אין חובת נסיעה במהירות מינימלית.

מכל מקום, נהג הרכב נסע בתוך נתיבו. גם הנתבע לא טען בהודעותיו במשטרה כי נהג הרכב סטה מנתיבו. אמירות בית המשפט לתעבורה בגזר הדין אינן בגדר הכרעה מחייבת בהליך דנן. לפיכך, בנסיבות המקרה דנן, אין לייחס אשם תורם לנהג הרכב.

6. עיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, במסמכי תיק המשטרה, תיק התעבורה ובסיכומי הצדדים, ולהלן החלטתי:

א.בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי המונית החלה לבצע עקיפה, נהגה הבחין ברכב שנסע מולו בנתיב הנגדי, ולכן חזרה המונית לנתיב נסיעתה. רכב התובעת נסע במהירות איטית לפני המונית, ולפיכך המונית פגעה בו. בדיעבד הסתבר כי מדובר ברכב ליווי לשיירת רוכבי אופניים, אשר לא הפעיל אורות מצוקה ונסע במהירות איטית שאיננה תואמת לתנאי הכביש.

מכתב ההגנה עולה כי הרכב נסע לפני המונית. הרשלנות המיוחסת לנהג הרכב הינה, עפ"י כתב ההגנה, בגין אי הפעלת אורות מצוקה ובגין נסיעתו האיטית.

לאור הנטען בכתב ההגנה כאמור, מקבלת אני את טענת ב"כ התובעת, כי טיעוני הנתבעים בסיכומיהם לעניין סטיית הרכב הפרטי שמאלה קודם לתאונה או לענין משאית שנסעה לפני המונית ועקפה את הרכב, הינם בגדר שינוי חזית אסור.

ב.לענין זה יוער כי טענת הנתבע בדבר נסיעת משאית לפניו לא נתמכה כלל בעדויות נהג הרכב ובעדות העד הנוסף, שנסע מאחורי המונית.

הנתבע עצמו ציין בהודעתו הראשונה במשטרה כי הבחין לפניו ב"אוטו" גבוה. לא ידע לציין את פרטיו או תיאורו. רק בהודעתו השניה במשטרה, שנגבתה ארבעה ימים לאחר התאונה, טען כי מדובר ב"רכב משאית בינוני לא יודע איזה חברה וצבע אפור כזה... היה לה ארגז אבל היה לה משטח אחד בלי מטען". בדו"ח הפעולה שנרשם ע"י השוטרת במקום לא צוין כי הנתבע ציין עקיפה פתאומית של משאית שנסעה לפניו, אלא כי הרכב הפרטי סטה שמאלה.